סוף סוף זה קרה. אחרי חודשים של לטחון את התרגיל המטומטם הזה שוב ושוב , אחרי שהיית בטוח שאתה לא משתפר, סוף סוף נחתת אותו. משהו פשוט… התחבר! ואם כל כמה שזה מדהים, אתה לא יכול שלא להרגיש מבולבל. איך זה קרה ? אחרי כל כך הרבה אימונים שבהם הייתה מעט או אפס התקדמות, איך פתאום נחתת את זה בצורה כל כך מושלמת (STOMP!) ? למה פה, למה עכשיו? אני אגיד לך למה, כי התקדמות כפי שאתה מכיר אותה עכשיו, היא שקר.
שמעת אותי נכון. הצורה שבה אנחנו בדרך כלל חושבים על התקדמות היא שקר גמור. אשלייה.אגדה. בדרך כלל, אנחנו רואים טריקר מדהים באינטרנט, , אנחנו מתחרפנים מאיזשהו תרגיל מטורף שהוא למד לאחרונה, כמו סנאפו למשל. והטריק כל כך מושלם ונקי שאנחנו מניחים שהדרך הבלתי פוסקת , הרציפה, להצלחה נראית כך:
ניסיונות גרועים -> ניסיונות בסדר-> ניסיונות טובים -> כל כך קרוב -> נחיתה מושלמת כל פעם.
אנחנו מניחים שהם מתקדמים לאט אבל ביציבות, כל אימון הם משתפרים מעט. אבל זו הנחה פשטנית מידי, לפעמים היא פשוט מוטעית לגמרי. הנה איך באמת נראה מסלול הלמידה של כל טריק שקיים בים הענק ואינסופי של התרגילים:
ניסיונות נוראיים -> ניסיונות רעים -> נוראיים שוב -> בסדר -> זבל גמור -> בסדר -> טוב -> כל כך קרוב -> נחיתה מושלמת -> בחזרה לניסיונות בסדר -> כל כך קרוב….
…וכך הלאה והלאה והלאה עד שהתרגיל סוף סוף נהיה עקבי. עכשיו אל תבינו אותי לא נכון, טריקרים טובים לא סתם זורקים את עצמם באופן לא מבוקר ומקווים לנחיתה. בכדי להתאמן באופן אפקטיבי כולנו חייבים לעושת מחקר לגביי הטריק שאותו אנחנו רוצים, ולהפוך את תרגילי הבסיס שנוגעים לתרגיל שאותו אנחנו רוצים למושלמים. אבל אפילו שמתאמנים באופן חכם, הדרך להצלחה היא לא פשוטה.
בשורה התחתונה: התקדמות היא לא קו ישר, יציב, או משהו שאפשר לצפות אותו. התקדמות היא דבר מבולגן ומוזר. אבל אחרי כל הדריכות במקום והצעדים אחורה, לא משנה מה, אתה תגיע ליעד שלך.
זמנים של חוסר התקדמות נראית לעין, ואפילו זמנים שבהם אתה מאבד תרגיל מסוים או שאתה מרגיש שאתה מתרחק מהחלום שלך, כל אלו הם שלבים הכרחיים במרדף אחר השלמות.
אבל איך כל אותן התקופות שנראים במבט ראשון כמו כישלון או קיפאון עדיין יכולות להיות מועילות? אחת מהתשובות היותר ברורות היא שכשאר מתאמנים על תרגיל מסוים , השרירים שאתה צריך בכדי לבצע אותו מתחזקות בכל פעם שמתאמנים על התרגיל הזה. וכך באופן טבעי אתה משתפר רק מלהתאמן עליו. (אפילו אם אין התקדמות נראית לעין בתרגיל עצמו) ונהיה לך יותר קל לבצע אותו בהמשך כי הגוף שלך יותר מוכן. אבל זה הרבה יותר מזה.
הנה מה שאני חושב: בכל פעם שאנחנו מנסים תרגיל חדש, לא משנה כמה טוב אנחנו נוחתים או לחילופין לא נוחתים זו החוויה שבה הגוף לומד, אם נוחתים באופן לא טובת הגוף שלך יזכור את המידע של החוויה הזו, ובין אם אתה מודע לזה או לא הגוף שלך יימנע מלנחות ככה שוב, לעשות ככה את התרגיל שוב. אם תנחת טוב, זה ייזכר במוח בתור חוויה חיובית והגוף ינסה להגיע לתוצאה הזו שוב. הגוף שלך חכם, תסמוך עליו!
שלא לדבר בכלל על כך שהמודעות האווירית (air awareness) שלך משתפרת בכל פעם שאתה מתאמן. "מודעות אווירית": היכולת לזהות איפה אתה נמצא באוויר וכיצד הגוף שלך ממוקם. וזה חלק חיוני לגמריי מטריקינג. אחרי הכל, איך אתה מצפה לנחות תרגיל אם אתה לא יודע איפה באוויר אתה נמצא? החדשות הטובות הן , שלא משנה אם נוחתים או לא, אתה עדיין משפר את המודעות האווירית שלך בכך שאתה חושף את עצמך לחוויה של התרגיל. למשל, כשהתחלתי ללמוד דאבל קורק, לא היה לי מושג מה קורה בזמן שאני באוויר. כל הסלטות והברגים גרמו לי לבלבול טוטאלי. אבל עכשיו אני יודע בדיוק כמה מהר אני מתברג, כמה גובה יש לי, ועד כמה אני הפוך. ואני השגתי את המודעות הזאת לא ע"י נחיתה של התרגיל שוב ושוב. אלא ע"י נסיונות חוזרים (ובדרך כלל כושלים) של התרגיל.
בנוסף, אם אתה ממשיך ללמוד תרגיל מסויים, רואה מדריכים ביוטיוב ומשווה את עצמך לסרטון, אתה תתחיל להבין את התרגיל באופן מכני, את ההבדלים הדקים שגורמים לו להיות כל כך מושלם בסרטון. וקרוב לאחר מכן, אתה תצליח לדמיין את התרגיל באופן נכון , תדמיין את התחושה של לעשות אותו נכון. ההבנה הטכנית הזאת ביחד עם הגוף שלמד מה טוב ומה לא, ויחד עם המודעות האווירית המשופרת שלך, הם אלו שבמוקדם או מאוחר יביאו לך את הפרצת דרך הפתאומית.
אז אם עשית את המחקר הדרוש והבאת את תרגילי הבסיס שלך לשלמות, אז זה בסדר גמור שתנחת על הברכיים במקום על הרגליים 100 פעמים ברציפות. החזרה הזאת היא חווית למידה בעלת ערך רב עבור התחושה של הגוף בזמן התרגיל, עבור התפיסה שלך של המרחב ביחס לתרגיל, וההבנה של המוח שלך של התרגיל.
אז מזה אומר בעצם? אני חושב שזה אומר שכל הזמן שבו אתה עושה טריקינג הוא חשוב; אפילו אם אתה לא מצליח לזהות שום התקדמות, אפילו אם אתה מרגיש שאתה נהיה גרוע יותר, כל האימונים שלך עוזרים למוח שלך ולגוף שלך להבין מה טוב ומה לא. בזמן שהוא ניסה להמציא את הנורה , תומאס אדיסון נכשל 10,000 כשלנות נחרצים. כשנשאל על כך הוא אמר "לא נכשלתי 10,000 פעם, פשוט מצאתי 10,000 דרכים שבהם זה לא עובד" אבל בכדי לדעת שהן לא עובדות הוא היה חייב לנסות אותם. רק אז הוא היה יכול למצוא את הדרך שבה זה כן עובד. באופן דומה הגוף והמוח שלך מנסים להבין את הטריק שאותו את רוצה להצליח. אבל לפעמים אתה פשוט צריך ללמוד מה לא עובד לפני שתוכל להבין מה כן עובד. אז תאמין או לא, מה שאנחנו בדרך כלל קוראים לו "כישלון" הוא עדיין סוג מסוים של התקדמות. מה שאנחנו קוראים לו " צעד אחורה" הוא לא אחורה כלל , אתה עדיין זז קדימה בדרך שלך להצלחה אפילו אם אתה מרגיש שדרכת באיזו שהיא שלולית בוץ בדרך.
אז תפסיק להיות כל כך נוקשה עם עצמך כל הזמן! אז מה אם לא הצלחת את התרגיל באימון הזה? עדיין לימדת את הגוף ואת המוח שלך את המכניקה של התרגיל, אפילו אם הלמידה התרחשה בתת מודע שלך. ואם זאת לא התקדמות, אני לא יודע מה כן! אם תראה את האימונים שלך בצורה כזו תוכל להפסיק לשים כל כך הרבה לחץ על עצמך, ותוכל להנות מהדרך שלך להצלחה.
אז באמת אין דבר כזה " אימון רע" זה הכל חוייה לימודית אחת גדולה ומועילה. אתה מכיר את החולצות האלו של טורק טריקינג (torque tricking) שכתוב עליהן " no bad sessions" ("אין אימונים רעים")? אני חושב שצריך להתחיל להסתכל על האמרה הזו בצורה שונה. הגיע הזמן להפסיק להסתכל על "אין אימונים רעים" בתור איזו שאיפה אידאלית כזאת של עולם מושלם שבו אין אימונים רעים, אלא בתור תפיסה, אימון הוא אפעם לא רע אלא אם כן אתה מחליט שהוא כן ולא נהנה ממנו בגלל זה. כמו שברוס לי אמר פעם "תבוסה היא תפיסה מסוימת של המציאות, אף אחד אף פעם לא מובס עד שהוא מקבל את התבוסה בתור מציאות". באופן דומה אם אתה מאמין שכל האימונים שלך הם טובים, שכולם מקדמים אותך לעבר החלומות שלך, לא משנה כמה תרגילים נחתת או לא נחתת , אז באמת אין לך אימונים רעים, ורק אז באמת תבין את טבעה של ההתקדמות.
זה לא סותר^^^^^
נכתב של ידי ג'רמי פרייס (invincible tricking)
קישור לכתבה המקורית: